שביל ים אל ים

סיפור דרך או חוויות הקטע...:

את השביל מזמן רציתי לעשות ומרוב התלהבותי יצאנו לבד אני ושרון  מאוד מאוד מוקדם. הוברר כי כשהגענו לאכזיב עדיין שוררת חשכת הלילה של לפנות הבוקר. אני אוהב את זה, שרון לא כלכך. התחלתי לצעוד בכייף ובהנאה מרובה אל תוככי נחל אכזיב נהנה מהאתרים ומהנוף הגלילי. מזג האויר היה ניפלא והסתבר שיש מים זורמים בנחל שהיה יפה לכשעצמו. הרבה מטיילים יצאו לנחל לטייל בשבת יפה זו. איתרע מזלי ולקראת סיום הקטע. 2 ק"מ לפני הסוף קפץ עלי כלבלב קטן ונתן לי נשיכה קטנה בירך... כאן כבר התחיל סיפור לא נעים של קבלת חיסונים והסגר הכלבלב......  עצוב וחבל.

מה שלא חוויתי בנגב עם כלבי הבדואים הגדולים חוויתי כאן עם כלבלב ביתי חמוד וקטן אולם מאז אני נושא עמי גז פלפל למקרים דומים. הלקח נילמד.

לאלבום המלא

סיפור דרך או חוויות הקטע...:

לקטע זה הצטרף אלי בני אלמוג.

שרון הייתה מאושרת לראות את שנינו צועדים בשביל. מזג האוויר היה מושלם וכן גם הטבע שחייך אלינו ירוק ויפה. התחלנו ממצד אבירים וצעדנו בדרכים יפות עד שהגענו לגשר אלקוש. הסתבר שכנראה אכלתי יום קודם משהוא מקולקל וזה התבטא בכאבי בטן שתקפו אותי ובקיבה רגישה להפליא. נזקקתי להפסקות מרובות כדי לרוקן אותה. אלמוג היה סבלני איתי, וכי יש לו ברירה...? ליד גשר אלקוש עשינו הפסקה ארוכה כשכמובן שרון שתחייה דואגת לשתייה החמה. שאר הדרך הייתה די קלה ורק בסיום היו 2 ק"מ של עליה מתונה להר מירון עד חרבת חממה. כמובן שבדרך פגשנו מטיילי יום שבת שנהנו מזיו השמש החורפית שחייכה לכולנו. היה יום ממש ממש כייף ומהנה

שבסופו הקפצנו את אלמוג למעונות בתל חי.

לאלבום המלא

סיפור דרך או חוויות הקטע...:

לקטע השלישי דקל אחי הצטרף אלי. מזמן רצה להצטרף אבל הוא טרוד במשפחה וילדים ולא כול כך יצא. הפעם הזדמן לו להצטרף ולא התאכזב. עם בוקר מוקדם הגענו לחרבת חממה ושם התחלנו לטפס אל פסגת הר מירון.

היה די קריר ושעטנו קדימה כדי להתחמם, עד מהרה הגענו לפסגה ושם פגשנו את שרון מכינה את השתיה החמה של הבוקר. היה כייף לראות אותה וכייף לנוח לאחר העליה הארוכה. הנופים מהפסגה היו מהממים ויפים וישבו להתענג עליהם קמעה, מכאן חיכתה לנו רק ירידה כמעט עד סוף המסלול. מזג האוויר השתפר והיה נינוח הכול ירוק ויפה. לאחר הליכה ממושכת וקלה הגענו לחניון הפיתול ושם שוב פגשנו את שרון. לאחר הפסקה קצרה המשכנו במורד נחל עמוד בירידה לעבר נקודת הסיום עין הכובס. פגשנו מטיילים נוספים מחוג פנויים פנויות שניסו להתחיל עם דקל. הזכרתי לו כמובן שהוא נשוי. לעין הכובס נקודת הסיום הגענו דיי מהר ודיי בקלות, אבל העליה שציפתה לנו להגיע לרכב לקחה לנו את כול הכוחות. עליה קצרה אך קשה.

לאלבום המלא

סיפור דרך או חוויות הקטע...:

לקטע הרביעי והאחרון הצטרפו אלי אלמוג בני ואורלי חברתי משכבר הימים.

את השביל התחלנו לצעוד מכביש הגישה לעין הכובס והתחלנו בשביל המנהלתי המוביל לנחל עמוד. הירידה הייתה תלולה וקשה והחברה הופתעו איך דקל טיפס את זה בפעם הקודמת. עד מהרה הגענו לנחל שהיה יבש ממים. צעדנו לאורכו מלווים בציוצי הציפורים, בנהמות החיות שבדרך ודנים ביחסי הגומלין בן גזעי העצים לפטריות שעליו (ראה בתמונה).

הדרך יפה צבעונית ומגוונת. הצמחייה בשיא פריחתה וריחות הפריחה נישאים באוויר.

מזג האוויר מעולה ומרגיש לנו טוב לצעוד בשביל הקסום. אולם ריבוי הירידות הרבות המשופעות בסלעים נותן אותותיו בברכיים שהחלו לכאוב. די מהר הגענו לכביש 85 ושם עשינו את ההפסקה הראשונה שלנו בכניסה לשמורת נחל עמוד.

שרון הלוגיסטית התותחית כבר הכינה את הציוד, השתייה הכיבודים ואנו ישבנו לנוח לסעוד את ליבנו ולאגור כוח להמשך.

המשך הדרך היה מסולע פראי ומצוקי אבל יפה וירוק עם המון צמחיה, אורלי אתגרה אותנו עם תורת הבוטניקה ועם הפרות שהתקילו אותנו בדרך היה נחמד ומפרה.

אחר שעה ארוכה הגענו לעמוד המפורסם שעל שמו ניקרא הנחל נחל עמוד לאחר שצפינו בו ואף הצטלמנו שמנו פעמינו

לכביש 8077 כביש הגישה לחוקוק. שם שוב פגשנו את שרון להפסקה שנייה.

אורלי הצטרפה לשרון ואני ואלמוג המשכנו עוד 3 ק"מ עד קו המים של הכינרת בחוף חוקוק. מלבד שביל ישראל פגשנו בדרך שבילים נוספים שביל ישוע ושביל סובב כינרת שהלכו איתנו קטע קצר כמעט עד קו המים. היה משמח מאוד לראות את הכנרת ואת סוף מסלול השביל.

תם ונישלם שביל ים אל ים.

לאלבום המלא

לאלבום של אורלי