ויה פראטה

ההיסטוריה:

נתיבים פשוטים מוגנים, עם סולמות ועזרי הגנה בסיסיים, היו קיימים בהרי האלפים במשך מאות שנים, עוזרים לחבר כפרים לשדות המרעה הגבוהים שלהם. בנייה של מה שיכול לראות כדרכי ויה פראטה מודרניות החלה עם תחילת החקר האלפיני ותיירות הפנאי במאה התשע עשרה. בשנת 1843 נבנה המסלול הראשון בדכשטיין ואחריו רבים אחרים בהרי האלפים והדולומיטים עד מלחמת העולם הראשונה. האמצעים היו על בסיס עצים וחבלים.

ב - 1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה איטליה הצטרפה למעצמות ההסכמה (בריטניה, צרפת ורוסיה) כנגד מעצמות המרכז (אוסטרו הונגריה וגרמניה), הגבול בין איטליה והאימפריה האוסטרו-הונגרית עובר ברכס הרי האלפים. הדולומיטים היו שייכים לאוסטרו-הונגריה. בהרים ניטשו קרבות עקובים מדם שעד היום יש להם שרידים.

האוסטרים הציבו עמדות הגנה בשיאי הרכסים הגבוהים, כדי להקל ולקצר את משך ההגעה לעמדות הם "סוללים את דרכי הברזל ומנהרות תקיפה. העבודה הקשה והמסוכנת של ההתקנת הסולמות והיתדות מתבצעת ע"י חיילים ושבויי מלחמה. האמצעים הם יתדות ברזל וכבלי פלדה.

במקביל, פעלו יחידות אלפיניות מיוחדות של בעלות הברית ביחד עם כוחות איטלקיים בהרי הדולומיטים באיטליה, הרעיון היה לבנות דרכים בהרים שיאפשרו העברה של כוחות צבא וציוד צבאי להפתיע את האויב במגוון אזורי לחימה באזור. חיילים מטפסי הרים התקינו קילומטרים של כבלי פלדה, סולמות, גשרים ויתדות שאפשרו אז לחיילים רגילים לעבור באזורים התלולים בבטיחות יחסית. התוצאה: ריכוז גדול של מסלולי ויה פראטה מופיע בהרי הדולומיטים ובהרי האלפים היוליאניים הסמוכים.

בֵּין מלחמות העולם בשנות ה-30, שתי אגודות אלפיניות איטלקיות החלו ליצור דרכי גישה מודרניות כדרך קיצור לאיזורי טיפוס ברכס הרי הברנטה בדולומיטים על בסיס רעיון הויה פראטה והחלו להיווצר מסלולים בהרים. ה-Via delle Bocchettee המסלולים הקלאסיים – פעילה עד היום ואנו ניטייל בו השנה. הם קבעו אתיקה לבנייה שתקפה עד היום.

מטפסי הרים ומטיילים החלו להשתמש במסלולים אלו והתחום החל להתפתח כעצמאי בזכות עצמו. ההתפתחות התחום נעצרה בשל מלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה, הדרכים שנסללו המשיכו לשמש את המקומיים/רועים לחציית הרכסים.

באמצע המאה ואילך, מתחילים גם מטפסי הרים ומטיילים לגלות עניין ולהשתמש בהתקנים שנותרו על ההר. עם זאת, המגמה של שיקום דרכי ויה פראטה ישנות תוך פיתוח חדשות עדיין אפיינה את אזור הדולומיטים בלבד.

בשנות ה-70 וה-80, הרשויות המקומיות באיטליה ובסלובניה החלו לטפל ולתחזק אתה

ההתקנים. סולמות ויתדות עץ הוחלפו בברזל, כדי לתת למשתמשים ביטחון במהלך הפעילות, הותקן כבל מתכת במקביל ליתדות שאליו המטייל יכול לאבטח את עצמו.

בשנות ה-80, נושא הויה פראטה קיבל דחיפה חזקה בצרפת ארגונים אלפיניים החלו ביוזמתם לפתוח מסלולי ויה פראטה ספורטיביים באזורים הרריים בצרפת.

בשלב זה עדיין עסקו בתחום בעיקר הרפתקנים, מטפסי הרים וחובבי ספורט.

בסוף שנות ה-80 החלו המדינות השכנות לגלות עניין ולהצטרף למעגל הויה פראטה. נפתחו עוד ועוד מסלולי ויה פראטה, בנוסף למסלולי הטיול שהיו בהתחלה, נפתחים גם מסלולי ספורט, אלו קצרים יותר, משמשים לאימון, ובדרך כלל קשים יותר. כיום, ברוב מדינות אירופה ישנם מסלולי ויה פראטה.

הויה פראטה הן כספורט והן כחלק מטיול הפכו לנפוצים מאוד. הרשויות המקומיות רואות בהתקנת מסלולים גורם ממדרגה ראשונה במשיכת תיירות פעילה.

תפוצת המסלולים בעולם:

באיטליה יש כיום מעל 400 מסלולי ויה פראטה - מעל 200 מהם באלפים הדולומיטים. ריכוזים נוספים נמצאים בצפון אגם גארדה - בעמק האוסטה, בהרים ממזרח אגם קומו ובחבל פריולי באלפים היוליאניים ואלפים הקרניים.

אוסטריה אימצה בחום את התחום וכיום יש בה כ-550 מסלולים שנחשבים בדרך כלל שלב אמצע

בין המסלולים הארוכים הקלאסיים בהרי איטליה לבין הקצרים הקשים והספורטיביים בצרפת.

באוסטריה יש את המסלול הנחשב לקשה בעולם - ARENA.

בצרפת החלו לבנות מסלולי ויה פראטה רק ב-1988 וכיום כבר יש בה 200 מסלולים ברחבי האלפים

הצרפתים, בפירנאים ואפילו בקורסיקה.

שוויץ נכנסה לתחום רק ב-1993 למרות מיקומה האסטרטגי באלפים. כיום כבר יש בה 150 מסלולים.

בגרמניה יש כ-180 מסלולים, רובם ספורטיביים וברמת קושי גבוהה. בספרד יש כ-50 מסלולים.

בשאר אירופה יש מדינות נוספות עם מסלולים: ספרד, פורטוגל, נורבגיה, סלובניה, פולין,

צ'כיה, שבדיה, בריטניה וקסובו.

מחוץ לאירופה: ארה"ב, קנדה, סין, יפן, קניה, מלזיה, מקסיקו, ניו זילנד, עמאן פרו ואף ישראל.

דרגת קושי במסלולים:

דרגת הקושי היא עניין סובייקטיבי ולכן אין תמימות דעים בנוגע למקרא. בחלק מהמדינות מגדירים 6

דרגות קושי ובחלק 5 דרגות.

בדרגת הקושי הראשונה והשנייה יכולים לטייל גם מטיילים מתחילים, לדרגה השלישית והרביעית מומלץ לצרף מדריך שיסייע בעת הצורך בחילוץ. הדרגה החמישית והשישית מיועדת לבעלי ניסיון רב.

סוגי המסלולים:

בסלובניה ובדולומיטים מסלולי הויה פראטה הם חלק מהטיול. התקנים אינם עומדים בפני עצמם.

ההליכה (הרגילה) היא חלק ניכר ובלתי נפרד מהמסלול.

כאמור, ישנם 2 סוגי מסלולים, מזכיר מעט את ענף הטיפוס:

1. מסלולים ספורטיבים - מסלולים יחסית קצרים, בנויים על צוק תלול וקצר ליד עיירות הכפר.

בחלק ניכר מהמסלולים הספורטיבים שולבו מעברים וגשרים, אמצעים המזכירם פארק חבלים.

2. מסלולי טבע – מסלולי הליכה ארוכים (טרקים) בהם משולבים קטעי ויה פראטה.

בטיחות וציוד:

הסיכונים בויה פראטה כיום פחותים מבעבר. בשנות ה-80 העוסקים בטיפוס באמצעות ויה פראטה

נחשפו לתאונות קשות. הסיבה - בעת נפילה בויה פראטה, כוחות הבלימה שעלולים להתפתח הם

גדולים במיוחד ומערכות האבטחה היו סטאטיות כמעט לחלוטין. הרצועה או החבל המשתתף בבלימת הנפילה היא קצר, כבל הפלדה סטטי ואף הוא אינו תורם לספיגת האנרגיה, לכן בנפילה

מתקבל מקדם נפילה** גבוהה מאוד.

(מקדם נפילה - היחס בין מרחק הנפילה האנכית לאורך החבל שסופג את הנפילה. ככל שהמקדם גדול יותר, חומרת הנפילה גדולה יותר..) בויה פראטה אפשר להגיע למקדמי נפילה של 10 !!!,

לשם השוואה, בנפילה של מוביל בטיפוס, המקדם המקסימלי הוא 2 (וגם זה מסוכן).

לכן, בתהליך מקביל להתפתחות בשטח, חברות הציוד (פצל הצרפתית, קונג האיטלקית ואחרות) השקיעו מחשבה רבה ופיתחו ציוד מיוחד ותקני למניעת פגיעות. פותחו בולמי אנרגיה שונים כמו: kisa scorpio, zyper ואחרים. במקביל, בהתקנת כבלי הפלדה בשטח הוסיפו המתקינים לולאה סופגת מתחת לעיגון.